פסק-דין בתיק תע"א 9854-05

1.      לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לקבלת פסק דין הצהרתי לגבי זכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, בגין עבודתה בנתבעת.

העובדות לענייננו וטענות הצדדים :

2.      התובעת מועסקת כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה בנתבעת, החל מחודש מאי 98 ועד היום.

3.      לטענת התובעת, החל מחודש מאי 2002 החלה לעבוד כעובדת סוציאלית לנערות במצוקה. לטענת הנתבעת, לא חל כל שינוי בעבודתה של התובעת והיא המשיכה לעבוד כעובדת סוציאלית כוללנית.

4.      אין חולק כי החל מחודש מאי 2002 עבדה התובעת בהיקף משרה של 55%, והחל מחודש יולי 2004 עבדה בהיקף משרה של 75%. 

5.      התובעת טענה כי עבור תפקידה כעובדת סוציאלית של נערות במצוקה, היא זכאית לתוספת תשלום בסך 20% בהתאם להיקף משרה של 75%, וזאת החל מחודש יולי 2004. לטענתה, למרות המעבר להיקף משרה של 75%, ממשיכה הנתבעת לשלם  את התוספת הנ"ל לפי היקף משרה של 55%. על כן, עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לתוספת בסך 20% בהתאם להיקף משרה של 75% ועל הנתבעת לשלם לה את ההפרש בין התוספת ששולמה לה החל מ-7/04 לבין התוספת לה היא זכאית.

עוד טענה התובעת כי החל מחודש אפריל 2004 הפחיתה הנתבעת שלא כדין 5% משכרה. לטענתה, התוספת בשיעור 5% (כך ששכרה המחושב עמד על 80% במקום 75%) שולמה לה בהתאם להסכמים הקיבוציים המסדירים את תנאי העסקתה והפחתת תוספת זו, החל מחודש אפריל 2004, הינה בניגוד להסכמים אלה. על כן, עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לשכר לפי 80% משרה ועל הנתבעת להשלים לה את התוספת הזו שלא שולמה לה החל מחודש אפריל 2004.

כן עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לקצובת נסיעה החל מחודש מרץ 2004, שכן, לטענתה, החל מתאריך זה הפסיקה הנתבעת לשלם לה רכיב זה.

עוד עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לרכיבים שונים שיפורטו להלן וביניהם,  החזר הוצאות נסיעה בגין נסיעות בתפקיד, נקודת גמול השתלמות נוספת החל מחודש פברואר 2004, הפרשה של 5% מרכיבי השכר הלא פנסיונים לקופת גמל עו"ס, הפרשה לקופת גמל גדיש, רמת גמול תפקיד ט-ז, והחזר ניכוי שלא כדין משכרה בחודש 12/04 שנבע מהפחתה חד צדדית של שעות עבודתה בחודש זה.

6.      מנגד, לעניין התוספת בשיעור 20%, טענה הנתבעת כי התובעת לא צירפה כל מכתב מינוי לפיו היא שימשה כביכול כעובדת סוציאלית לנערות במצוקה. לטענתה, התובעת לא שימשה כ"רכזת נושא" אלא כעובדת סוציאלית כוללנית וככזו אינה זכאית כלל לתוספת של 20%. על כן, לטענתה, התוספת שקיבלה התובעת שולמה לה בכלל בטעות ומשכך ברור כי יש לדחות את טענתה כי שולמה לה תוספת חלקית. 

לעניין התוספת בשיעור 5% שהפסיקה לשלמה לתובעת החל מחודש אפריל 2004, טענה הנתבעת כי תוספת זו אינה אלא הטבה שניתנה שלא כדין והיא נעדרת כל בסיס ועל כן הופסק תשלום זה לכלל העובדים הסוציאליים בנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הפחתה זו נעשתה במסגרת תכנית הבראה אשר נחתמה ואושרה ע"י ועד העובדים המקומי, הסתדרות המרחב ומרכז השלטון המקומי והסתדרות הפקידים, ובהסכמה מלאה של איגוד העובדים הסוציאליים. לטענתה, ביטול התוספת נעשה בהתאם להסכמים הקיבוציים בין הצדדים.

לעניין קצובת נסיעה, טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נסעה לפחות שתי תחנות אוטובוס מביתה אל עבודתה. לטענתה, התובעת גרה בקרבת מקום העבודה (פחות מתחנת אוטובוס אחת ממקום העבודה) ועל כן לא זכאית לקצובת נסיעה.

דיון והכרעה :

7.      התובעת העידה בעצמה; מטעם הנתבעת העיד מר ויאם זמירו, מנכ"ל הנתבעת (להלן: " מר זמירו").

8.      בתיק הוגשה עמדת הממונה על השכר באוצר (להלן: " הממונה") באשר לרכיבי התביעה שבמחלוקת וב"כ המדינה התייצבה לישיבת ההוכחות.

ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים להכרעה :

9.      אין חולק כי על ענייננו חל ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר דירוג העובדים הסוציאליים מיום 22.1.79, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 141/79 ונחתם בין איגוד העובדים הסוציאליים מצד העובדים, ומצד המעסיקים ע"י ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי בישראל בשמו ובשם כל הרשויות המקומיות למעט שלוש הערים הגדולות; שלוש הערים הגדולות; הסוכנות היהודית לישראל;המוסדות להשכלה גבוהה (להלן: " ההסכם הקיבוצי").

הצדדים גם הסתמכו על "אוגדן תנאי שירות של עובדים ברשויות המקומיות" (להלן: " אוגדן תנאי השרות") המהווה ריכוז של הוראות מעודכנות, אך אינו מקור משפטי מחייב בפני עצמו.

בנוסף להסכם הקיבוצי, חלה על הצדדים חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל  (להלן: " חוקת העבודה").